הוצאות רכב לעצמאי: שתי מערכות כללים שמתבלבלות כל הזמן

המידע כאן הוא הסבר כללי ולא ייעוץ מס. הכללים תלויים בסוג הרכב ובאופן השימוש בו, ולפני החלטות שמשפיעות על הדיווח שלכם התייעצו עם רואה החשבון שלכם.

הרכב הוא ההוצאה שהכי הרבה עצמאים שואלים עליה, וגם זו שהכי הרבה מידע שגוי מסתובב לגביה. הסיבה פשוטה: מדובר בשתי מערכות כללים נפרדות לגמרי – אחת של מס הכנסה ואחת של מע"מ – ורוב ההסברים ברשת מערבבים ביניהן.

הן לא מסכימות זו עם זו, הן לא משתמשות באותם אחוזים, והן אפילו לא מתייחסות לאותן הוצאות. אפשר להיות במצב שבו הוצאה מוכרת חלקית במס הכנסה ואסורה לחלוטין בקיזוז מע"מ, וזה בדיוק המצב הרגיל.

המאמר הזה מפריד ביניהן.

מה נחשב בכלל "הוצאות החזקת רכב"

לפני האחוזים, כדאי לדעת מה נכנס לסל. תקנות מס הכנסה מגדירות את הרשימה במפורש: רישוי, ביטוח חובה, ביטוח מקיף, דמי שכירות עבור השימוש ברכב, דלק, שמנים, תיקונים ואחזקה, אגרה, ופחת.

יש שם גם פרט אחד שקל לפספס: חניה נכנסת לסל רק אם היא לא במקום העיסוק או בסמוך לו. חניה קבועה ליד המשרד שלכם אינה חלק מהוצאות החזקת הרכב.

הצד של מס הכנסה: לא "45% וזהו"

הניסוח שרואים כמעט בכל מקום הוא ש"45% מהוצאות הרכב מוכרות". זה קיצור שמפספס את מה שהתקנה באמת אומרת.

הכלל הוא שהניכוי הוא הגבוה מבין שני חישובים: הוצאות החזקת הרכב בניכוי שווי השימוש ברכב, או 45% מהוצאות החזקת הרכב. מי שגבוה יותר – הוא שנלקח.

המשמעות המעשית: 45% הוא רצפה, לא תקרה. עסק שבו שווי השימוש נמוך יחסית להוצאות עשוי להגיע לניכוי גבוה מ-45%, ולכן כדאי לוודא שהחישוב נעשה ולא הונח מראש.

לאופנוע שסיווגו L3 הרצפה עומדת על 25% במקום 45%, באותו מנגנון בדיוק.

הצד של מע"מ: הפרדה בין הרכישה לבין השוטף

כאן הכללים שונים לחלוטין, ומחולקים לשניים.

רכישה, יבוא, שכירות וליסינג. מס התשומות על רכישת רכב פרטי אינו ניתן לניכוי. ומכיוון שהגדרת "מכר" בחוק כוללת גם השכרה, רשות המסים מחילה את אותו איסור גם על שכירות ועל ליסינג – מימוני ותפעולי כאחד.

יש חריגים, אבל הם צרים ומוגדרים לפי אופי העסק: סוחרי רכב לגבי רכב שמיועד למכירה, בתי ספר לנהיגה, חברות השכרת רכב, הסעת נוסעים כעיסוק, וארגון סיורים וטיולי שטח.

הוצאות שוטפות. דלק, תיקונים, אחזקה וחניה אינם נופלים תחת האיסור הזה. הם נבחנים לפי כלל השימוש המעורב: הניכוי הוא לפי היחס בפועל בין השימוש העסקי לכלל השימוש. כשהיחס אינו ניתן לקביעה ורשות המסים לא קבעה אותו, ועיקר השימוש הוא עסקי – הניכוי הוא שני שלישים. אם עיקר השימוש אינו עסקי – רבע.

הטעות הנפוצה: "יש לי מסחרי, אז מגיע לי מע"מ מלא"

זו ההנחה שהכי הרבה עסקים פועלים לפיה, והיא לא נכונה.

רשות המסים מנסחת את זה מפורשות: האיסור על ניכוי מס תשומות חל על רכב פרטי וגם על רכב מסחרי שמשקלו הכולל אינו עולה על 3,500 ק"ג – לרבות טנדרים, מסחריות קלות וואנים.

הקו המבחין הוא המשקל, לא המראה של הרכב ולא מספר המושבים. מעל 3,500 ק"ג הרכב יוצא מההגדרה, ומס התשומות ניתן לניכוי כרגיל.

לאופנועים יש מסלול משלהם: הם אינם נכללים בהגדרת רכב פרטי, ולכן נבחנים לפי כלל השימוש המעורב – שני שלישים או רבע.

שתי המערכות זו לצד זו

מה זה אומר בפועל

שני דברים.

הראשון: תשמרו כל קבלה. גם כשההכרה חלקית, היא מחושבת כאחוז מסך ההוצאות – ולכן כל תדלוק שלא נספר מקטין את הניכוי בפועל. קבלות דלק וחניה הן בדיוק סוג המסמך שנעלם: הן מגיעות כצילום בטלפון או כמייל אוטומטי, ואף אחד לא מתייחס אליהן כאל מסמך חשוב.

השני: אל תחליטו לבד מה מוכר. התקנות תלויות בסיווג הרכב ובאופן השימוש, ויש נקודות – למשל ג'יפ שמועסק דרך קבע בתנאי שדה – שנבחנות לגופו של עניין. זו שיחה של חמש דקות עם רואה החשבון, והיא שווה יותר מכל טבלה.

איפה זה נפגש עם הסדר בעסק

הכללים לא עוזרים אם המסמכים לא נמצאים. הדרך הפשוטה לוודא שקבלות הדלק והחניה מגיעות למקום אחד היא איסוף חשבוניות אוטומטי מהמייל לחשבוניות הדיגיטליות, ואיסוף מוואטסאפ לקבלות המצולמות.

ועל מה שקורה עם המע"מ שכן מותר בקיזוז: החזר מע"מ לעסק.